אותו דבר אבל בכלל לא – טור אישי

אנחנו שונות, אני ואת. וזה בסדר.
יש לך אף ארוך יותר, אוזניים קטנות יותר, חזה עגול יותר, פטמה בצבע אחר.
אני גבוהה ממך, השיער שלי בצבע אחר, כפות הרגליים שלי במידה 40 ושלך 37. אני לבנה יותר, ויש לי נמשים בשמש, את כהה יותר עם אף פחוס.
היא קצת יותר שמנה ממני, אני קצת יותר שמנה ממך, ואת קצת יותר שמנה ממישהי אחרת וזה בסדר. זה בסדר שאנחנו שונות האחת מהשניה. אף אחת לא זהה לאף אחת בעולם.
נולדנו דומות אבל לא זהות.
אנחנו לא יכולות להיות אותו הדבר. לא משנה כמה ניתוחים נעשה, כמה עור נמתח ונסיר, כמה עצמות נשבור, כמה שומן “מיותר” נשאב, כמה סיליקון נוסיף.
אנחנו אוכלות את השקרים של עצמנו למען מראה מסוים שהולם ומתאים רק למישהי אחת, מוציאות כסף על ניתוחים שמכניסים הכנסה לבעלי ההון, ואנחנו טיפשות, זורמות איתם.
אנחנו חיות במציאות מדומה שכל הזמן משכנעת אותנו כמה אנחנו לא בסדר. ואנחנו חייבות להיות מושלמות. ומהי שלמות?
אנחנו לא ילדות בנות 16 כבר, גם אז אגב, לא היינו מושלמות.
וכשאני אהיה בת 40, לא אראה בת 27, ולא אהיה מושלמת, לא עכשיו ולא אז. אבל אנחנו אוכלות כאפות על עצמנו כאילו שזה מעניין מישהו בכלל.
לאחרונה ראיתי מישהי בקבוצת פייס שכולה מבוססת על רעיון הנשים החזקות והיא מספרת שהיא רוצה להוריד קצת במשקל בשביל נסיעה לחו”ל, אחרת היא תיאלץ לבלות את החופשה בהתכסות ובמקום שהנשים יבינו שזו מצוקה, קריאה לעזרה, מקום לעודד את רוחה ולנער ולהסביר- את מושלמת בדיוק איך שאת, תאהבי את מה שיש לך עכשיו וכשהגוף שלך ירצה להתאזן, בעזרת תזונה בריאה וכושר חיובי לגוף, הוא יתאזן- הן פשוט נתנו לה עיצות לעוד דיאטת כסאח של 17 יום, 15 יום, שלושה שבועות וכו‘.
התאכזבתי, התאכזבתי שגם נשים מבוגרות, חזקות, בריאות, אימהות, מוכשרות ואינטילגנטיות, נופלות במקום הזה של נסיון להתיישב בתוך הגדרת האבטיפוס ההזויה שנופלת עלינו כמו הוראות מלמעלה- כך תיראי ולא.
תנו לגוף שלכן מה שהוא רוצה, מים, אוויר טוב, כושר, תזונה איכותית, שינה ארוכה, אל תמנעו מעצמכן את מה שהוא מבקש והוא יחזיר לכן טובה, הוא יתאזן, הוא יתחזק, הוא ימריץ אתכן עם אנדורפינים.
ותשכנעו את עצמכן, לא משנה כמה זה קשה וכמה הקולות מסביב מתנגדים ומנסים להניא אתכן, שאתן אכן למעשה- מושלמות.