איך הצלחנו לייצר הפקת אופנה קטנה עם תקציב אפסי
כשהתיישבתי לכתוב את הטקסט ולערוך את הפוסט הזה, התחלתי אותו עם לפחות 5 דיסקליימרים שונים. התחלתי כמובן בהשתפכות שלמה על כך שאני לא מתיימרת להיות שום דבר שאני לא, על כך שאני לא אושיית אופנה, שאני בוודאות לא דוגמנית ושאני לא באמת מבינה כלום ורק עושה כיף . ואז עצרתי את עצמי ונזכרתי כמה קל לי להוריד את הערך שלי רק כי אני חושבת שמישהו שם בתעשיית האופנה ייראה את זה ומיד יפלוט “מי היא חושבת שהיא” וכמובן נזכרתי בסיבה האמיתית שבגללה הפסקתי לדגמן וזה שיבואנית שהזמינה אותי לכמה וכמה הפקות אצלה, החליטה להגיד בדיוק את זה כשגילתה שאני משתתפת בהפקות אחרות בהן משלמים לי לדגמן. אז בואו נתחיל בכך שלדעתי כל אחד ואחת שרוצה להרגיש אור זרקורים ופלאש מצלמה, יכול/ה לעשות את זה. נמשיך בזה שאף אחד, מלומד ככל שיהיה או מנוסה ככל שיהיה, עדיין לא רשם פטנט וזכויות יוצרים על האפשרות להצטלם באופן מקצועי, לקרוא לזה הפקה ולהציג את זה. למעשה, למדתי שההבדל בין מקצוענות לבין חובבנות לא רחוק מההבדל בין פלצנות לבין פרגון.
אם תרצי או תרצה לקום, להרים לוקיישן, להביא צלמ/ת ולהפיק משהו, לכו על זה – זה כיף ואתם לא חייבים לחכות ליום האחד הזה בחיים (אולי שניים לחלק מהאנשים) שאתם מתחתנים בשביל להנות מקצת תשומת לב, תמונות יפות שתזכרו ובעיקר הרבה כיף.
אז איך הרמנו הפקת אופנה קטנה עם תקציב אפסי?
אי שם בינואר הצטלמתי לפרויקט קטן במלון התל אביבי NYX, היה באמת אחד מימי הצילומים המטורפים שהשתתפתי בהם וזה כלל מסיכות גומי, הרבה נוצות ולא מעט אנשים לא לבושים על מיטה אחת, וכן, היה שם גם אלכוהול.
כך שיצא שקיבלתי גם לילה נפלא להתארח במלון והבנתי מיד שאני יכולה להפיק מזה משהו מדהים. המלון עצמו בנוי מסט, על גבי סט, על גבי סט. כל קומה מעוצבת אחרת, התאורה אמנם לא הייתה סלחנית אבל ברגע שהזמנתי את אפרת להצטלם איתי והיא הזמינה את צורית לצלם אותנו, הצלחנו לייצר את אחד מימי הצילומים שבהם הכי נהנתי.
אז איך מתחילים?
בשלב הראשון תחליטו על לוקיישן, זה יקל על בחירת הקונספט בהמשך.
הלוקיישן יכול להיות כל מקום שימסגר את התוצר הסופי שאתם מדמיינים לכם, זה יכול להיות בניין נטוש, חוף ים, בית עם עיצוב מיוחד, סתם קיר לבן או אפילו גינה ויער ברקע.
בשלב השני, בחרו פרטנר וצלם. בחרו במישהו שאתם נהנים איתו, חבר שגם לו יהיה שימוש בתמונות או סתם מישהו שאוהב להצטלם, מישהו שרוצה לקחת חלק בהפקה או מישהו שרוצה להשתתף עבור ברטר גם יכול לעבוד. לגבי הצלמ/ת, אם יש לכם חבר/ה צלמים שירצו לקחת חלק בפרויקט כזה, זה מדהים. הרבה סטודנטים לצילום מחפשים הזדמנויות להרחיב את הפורטפוליו המקצועי שלהם וזה רעיון טוב להציע להם, וכמובן, גם אתם יכולים להיות הצלמים אחד של השני, לפעמים אפילו מצלמת טלפון נייד טובה יכולה לייצר אחלה אימג’ים
בשלב השלישי, בחרו את הזמן הנוח לכם, קחו בחשבון שצילומים בחוץ בקיץ יצריכו הכנה מראש, שצילומים במקום סגור יצריכו את האישור של המקום אם הוא ציבורי ושצילומים בחוף הים יצריכו חוף ריק או ריק למחצה שיאפשר לכם להצטלם בנוחות וגם גישה להחליף בגדים אם יש צורך
בשלב הרביעי, עליכם להחליט על הנראות. מה תלבשו? (אם בכלל, גם הפקות עירום זה מגניב), האם יהיה איפור? שיער? נעליים? אקססוריז? האם ההתמקדות היא בלבוש או ברקע, האם יש כאן אמירה אופנתית או שסתם בא לכם להתלבש יפה ולהציג את זה? מה אתם רוצים שהתמונות ייצגו עבורכם ועבור מי שנחשף אליהם? האם המטרה היא לייפות את הפיד שלכם באינסטגרם או תמונות עסקיות לאתר/בלוג שאתם בונים?
וזהו, אתם מוכנים לצאת לדרך!
רק זכרו כמה דברים קטנים:
1. להרגיש נוח מול מצלמה לא בא בקלות אף פעם, אחרי שמתגברים על המבוכה של “כמה מגוחך זה נראה מהצד”, יכולים לצאת דברים שיפתיעו אפילו אותכם.
2. המצלמה יכולה לאהוב את כולם ותמונה טובה יכולה להיות עניין אינדיווידואלי. לפעמים אני בעצמי מסתכלת על תמונה וממש לא אוהבת את הזווית שבה אני מצולמת אבל הסביבה תגיב אחרת, אז תתמקדו במה שאתם אוהבים, אם אהבתם זווית מסוימת ואיך שאתם מרגישים בה – זו הזווית שלכם.
3. לא כל התמונות יצאו טוב. למעשה, הרוב הגדול של התמונות כנראה לא יהיה מדויק לצרכים שלכם וזה בסדר, כמו עם תמונות מטיול בחו”ל או אלבום החתונה, עורכים את התמונות הכי מדויקות ואלה שהכי אהבתן וכך יש תוצר מעולה.
4. תהנו מזה! אל תתמקדו ב”מה יגידו?” ובביקורת של חברים שלכם שאולי צלמים יותר טובים, מפיקים יותר טובים או פשוט מרגישים שהם רוצים להרגיש עליונות. תהנו מהצילומים, תהנו מהעריכה, תהנו מהתוצר ואל תרגישו רע לפרסם אותו ולהיות גאים בעשייה שלכם. זה כמו כל דבר, תמיד יהיו ביקורות, תמיד יהיו אנשים חסרי ביטחון שירגישו יותר טוב על ידי זלזול בכם ובתוצר שלכם וזה תמיד יהיה החלק המפחיד אבל גם החלק שהכי תשמחו להתגבר עליו.
5. ואני חושבת שזה הכי ברור, אל תשכחו לתת קרדיט למי שלקח חלק בעשייה. אין לכם מושג כמה זה חשוב לצלמים ואנשי מקצוע בכללי.
החלטתם ללכת על זה? רוצים לדעת עוד? המלצות, רעיונות, שיתופי פעולה? דברו איתי, אשמח לשמוע, לייעץ, לעקוב אחרי העשייה שלכם ולפרגן באיזה like או Follow, בהצלחה!
קרדיטים:
הצלמת המדהימה שלנו – צורית בן צור
הדוגמנית שמוציאה ממני את כל הטוב – אפרת בשארי
הלוקיישן באדיבות מלון ניקס
2 Comments
לילו
פאקינג מדהים!
וכל מילה שלך בסלע! שאף אחד בחיים לא ייעשה להגיד לך שאת לא מסוגלת לכלום. אם יש מישהי שמסוגלת להכל זו את!
rotemcarmel
מקסים!!