איך מצטלמים בהלבשה תחתונה – חוויית הצילומים אצל אופק במיטה
חודש פברואר הוא חודש סנטימנטלי במיוחד עבורי. כמעט כל שנה בעשור האחרון הוא סימל התחלה של תקופה או סוף של תקופה ותמיד הביא איתו ריחות של שינויים. השנה הוא די רגוע אבל אני חושבת שזה גם כי סיימתי את העשור השלישי לחיי והמציאות שלי קיבלה נובך הרבה יותר רגוע ושליו שכולל הרבה פחות חיפוש אחר עצמי.
בפברואר 2016, אי שם לפני 3 שנים, הצטלמתי לראשונה לקמפיין שהפך מעט ויראלי וקיבלתי לראשונה הכרה ברשת מסוג של הכרתי וכנראה לא הייתי מוכנה אליה. הדבר התחיל את קריירת הדוגמנות קצרת הטווח שלי, ויצא שבשלושת השנים האחרונות הצטלמתי לכמה קמפיינים מקסימים עם השתדלות מהצד שלי לבחור לעבוד עם צלמים וצלמות שאני מרגישה שייצא מהם תוצר כלשהו בעל ערך ולא סתם “תראו אותי“.
קשה לעמוד על ההבדל בין “תראו אותי” ל-“תקשיבו למה שיש לי לספר” כשמצטלמים בהלבשה תחתונה. ויחד עם תגובות חיוביות על ימי צילום שהשתתפתי בהם ועבודות משותפות שלי כדוגמנית עם צלמים וצלמות, מגיעות גם הרבה תגובות שליליות ולא מעט ביקורת.
נתחיל מזה שאני כבר לא סטודנטית בת 25 ושהאנשים שנחשפים אלי הם לא רק קוראים שלי אלא קולגות לעבודה ומעסיקים פוטנציאליים. כלומר, אם הייתי עוסקת בדוגמנות למחייתי וסביבת העבודה שלי הייתה כוללת אנשים שמבחינתם זה לגיטימי לגמרי שיש תמונות שלך ללא בגדים מתרוצצות ברשת, ההרגשה הייתה טיפה שונה.
עברו הרבה שנים מאז שלקחתי את צעד הדוגמנות שלב קדימה וזה עדיין טיפה מביך אותי להגיע לכנס מקצועי ולדעת שיש שם לפחות 10-20 קולגות ועמיתי עבודה שראו צילומים שלי ושלא בכולם אני לבושה.
אז למה בכל זאת אני מרגישה שזה חשוב?
לפני עשור לא ראיתי כמעט בשום מקום ואף פעם קמפיינים שמציגים נשים שלא נראות לפי השבלונה המקובלת, גבוהות, רזות, עם עור נקי, שיער מושלם (לרוב חלק) ובטח ללא סימני מתיחה או צלקות.
והיום אפשר לראות כבר שהדברים אחרים, קיימים קמפיינים רבים שמציגים מגוון רחב משמעותית של נשיות, בין אם נשים לא רזות, נשים לא גבוהות, נשים עם עור שאינו אחיד לחלוטין ובעלות פיגמנטציה שאינה חלקה, נשים עם שיער גוף וכאלה שבוחרות לא להסיר אותו, נשים עם מגבלויות שונות, פיזיות ולא פיזיות ועוד המון.
כל הנשים האלה מוצגות היום גם בטלויזיה ובקולנוע לאט לאט אפשר לראות את השינוי ואני רוצה להאמין שבעוד עשור הדברים כבר יהיו אחרים לגמרי. לא עוד ייצוג חד מימדי של נשיות במדיה.
מה קרה בין לבין?
הקידמה הטכנולוגית איפשרה לקונספט הרשתות החברתיות לצמוח ומתוכן גם זעקו קולות אחרים שנוגדים את אותה “נורמה”, שמספרים לעולם שאפשר אחרת, שיש אחרת, שיש נשים מכל הסוגים וגם להן מגיע ייצוג. הבמה הזאת איפשרה לנשים לראות אחת את השניה כפי שאמצעי המדיה הישנים לא הראו להן אף פעם. ואיזה מזל.
איפה צילומי ההלבשה התחתונה נכנסו לתמונה?
את אופק הכרתי אישית בפעם הראשונה לפני למעלה מ-3 שנים, כשהיא איפרה אותי לצילומים אצל מעצבת. עם השנים למדתי יותר ויותר על היכולות שלה מאחורי המצלמה וממש קיוויתי שתהיה לי ההזדמנות להצטלם אצלה.
כבר לפני שנתיים, התחלנו לדבר על הרעיון של עבודה יחד ביום צילומים של הלבשה תחתונה.
ולכן, כשעלתה ההזדמנות הרצינית יותר לעשות יום צילומים עם אופק, לא היססתי לרגע.
כבר לא היה מדובר ברצון שלי להוסיף אימג’ים מיוחדים לתיק העבודות שלי כבלוגרית או דוגמנית, כאן כבר היה משהו שרציתי בשביל עצמי. בתוך כל השינויים שהגוף שלי עבר בשנים האחרונות, בתוך כל המתחים של השילוב בין לימודים לעבודה, אני יכולה להגיד בוודאות שיום הצילומים אצלה נתן לי סיפוק רגשי כמו יום ספא או סשן פסיכולוגי.
את יום הצילומים הראשון עשינו יחד באפריל 2018, ממש בהתחלה של הפרויקט שלה. אני לא יכולה להסביר בכלל כמה התרגשתי, כנראה יותר מכל יום צילום אחר שהיה לי, פשוט כי ידעתי שאני מגיעה כדי להציג את עצמי ולא שמלה או ג’קט.
על התהפוכות שהנפש שלי והגוף שלי עברו בשנה שעברה כבר כתבתי בעבר אבל היה בי כל כך הרבה חוסר ביטחון כלוא שלא הצלחתי למצוא לו מענה, חוסר ביטחון צורם שלא שחרר גם כשחיפשתי הלבשה תחתונה בנרות לאורך השבוע לפני הצילומים.
הקונספט הויזואלי היה צריך להתחבר לצבע השיער שלי ולמצוא הלבשה תחתונה בצבע בורדו ברשתות בארץ היה על גבול הבלתי אפשרי. בסופו של דבר הגאולה הגיעה מתחתונים מדלתא (30 ₪) ובראלט שקניתי מתישהו בשוק הכרמל וצברה אבק במגירה (20 ₪).
אצל אופק בסטודיו ביליתי כמה שעות באותו היום, סידרנו את התאורה
(טוב אני שכבתי על המיטה ואופק סידרה), עשינו לי שיער ואיפור, קשקשנו ללא סוף ובסוף
כשהתחלנו להצטלם לא האמנתי לתוצאות. מה שאני ראיתי במראה זה לא מה שאופק הראתה לי
בעדשה, היכולת שלה לתפוס אותי בנקודות האלה הייתה באמת מופלאה.
אופק
הוציאה ממני את המיטב מאותו יום.
ואיכשהו
במהלך השנה האחרונה, ככל שאני רואה יותר ויותר צילומים שלה ברשת, אני מתמוגגת. היא
מצליחה להוציא את המיטב מכולן בקטע כל כך מקסים.
יום
הצילומים השני אצל אופק הגיע בספטמבר 2018, הפעם בתקופה עמוסה של חיפוש דירה
ושוכרות, אריזות והרבה טירוף. להגיע אליה הרגיש כמו הפסקה מכל הטרפת היומיומית
(אני זוכרת שממש בסוף אותו יום חזרתי הבייתה והלכתי לחתום חוזה על הבית הנוכחי
שלנו).
הפעם
רצינו לוק קצת אחר ועם נסיון לא מוצלח בכלל שלי לצבוע את השיער לורוד בהיר, יצא
לנו מדהים.
קודם
כל, מיהרתי לדלתא וקניתי את אותם תחתונים בדיוק בשחור, סוס מנצח לא מחליפים.
בשביל
חזיה, רציתי טיפה יותר תמיכה וייחודיות הפעם אז פניתי לפלא השמיני דרך אופק, שם
הותאמה לי חזיה באופן אישי, איתה גם הצטלמתי בסוף.
גם אחרי יום הצילומים השני יצאתי עם תחושה של “עשיתי כאן משהו מדהים”. בין אם בשביל עצמי או בשביל קוראות שלי שנחשפות אלי ומבינות כמה זה נורמלי להיות את כמו שאת, כמה זה לגיטימי לבחור לאהוב את עצמך כל יום מחדש והאמת, בין כל הביקורות שקיבלתי, הגדולה מכולן הייתה”מה הפואנטה אבל להצטלם בלי בגדים“.
אני אגיד לכם ולכן מה הפואנטה,
מהרגע שהתחלתי לספר על התהליכים האישיים שאני עוברת ולהיחשף מילולית וגם פיזית מול אנשים אחרים, אני מרגישה כל כך הרבה פחות לבד, עם סיפורים אישיים שנשים אחרות מספרות לי (וגם גברים) על חוסר הביטחון שלהן ואיך הכתיבה שלי הצליחה לעזור להן ועם אופק שמספרת לי שהפידבקים היו מדהימים ועוד המון נשים בחרו לאהוב את עצמן מול מצלמה אחרי שראו את התוצר שלי.
אז לפעמים, מה שנראה בעיני אנשים מסוימים חסר פואנטה יכול לספק כל כך הרבה ערך ומשמעות לאנשים אחרים.
וכך נראה לי שאסיים את הטקסט הזה.
אם תבחרו לעשות יום צילומים אישי ומיוחד, אתן יכולות לפרסם את התמונות או לשמור אותו לעצמכן, אתן יכולות להצטלם אצל אופק בהמלצתי או לבחור בצלמ/ת אחר/ת, אתן יכולות לעשות את זה עם בגדים, בהלבשה תחתונה או בעירום מוחלט, אבל הכי חשוב זה שתזכרו, אל תתנו לקולות צד לערער או להשפיע עליכן כשאתן יודעות ומאמינות בלב שלם במה שאתן בוחרות לעשות, ובטח אל תתנו לאף אחד להגיד אם יש או אין פואנטה.
לעמוד העסקי של אופק – ‘המיטה – צילומי אהבה, נשיות ואירוטיקה
לעמוד העסקי של הפלא השמיני.
*דיסקליימר – אני לא דוגמניות מקצועית, אני לא עובדת תחת חוזה בסוכנות ולא קיבלתי תשלום על הצילומים עם אופק. אני עושה את זה מתוקף הבחירה האישית שלי לקדם דימוי גוף חיובי באמצעות תמונות שלי.
מדי פעם אני עושה קמפיינים בתשלום אבל אני לא עוסקת בזה כדרך קבע ולא לשם הקריירה שלי מכוונת.
אין בבחירה שלי לכנות את עצמי דוגמנית, להוריד מערך העבודה שלכן כדוגמניות, זו מילה שרירותית והיום ניתן לשים עליה ערכים אחרים לגמרי מאשר לפני 20 שנים.
2 Comments
ilana
לודה, את פשוט מקסימה ואני כבר מוסיפה אותך לבלוגרול שלי כדי לעקוב אחרייך במסירות.
NILI MERGI
ואווו את מהממת. איזה כתבה כיפית.