רומנטיקה בפריז – חלק 1 – 10 סיבות להתאהב בפריז בשלושה ימים
כשגדלתי תיירות לא היה עניין שבשיגרה. אי שם בשנות ה-90 ושנות ה-2000 המוקדמות טיסות היו עולות מאות דולרים ולא אופציה כלכלית אפשרית.
חייתי את העולם דרך ספרים וקולנוע, למדתי על ניו יורק ועל לונדון, על האיטי ועל איי קוק, ניו – זילנד ואירלנד. לכל מקום בעולם התלווה רגש של התקופה והזמן בו למדתי עליו. צפיתי בתכניות תיעודיות על העולם ובסרטים חובקי שדות תעופה ודמיינתי זמן ומקום בו אני יכולה לראות את הכל, לטעום את הכל, לחוות את הכל.
בעוד שיש אנשים להם יש יעדים של הקמת משפחה עד גיל מסוים ורכישת בית, למידה לעוד תואר או לקנות עוד זוג נעליים. הצורך המוחשי ביותר עבורי תמיד היה הרצון הזה לחוות את הכל.
אפשר לחזור אחורה ולפצח את זה מכל מני זוויות, המחסור הכלכלי או אולי העובדה שגדלתי בעיר קטנה וחיפה הייתה נחשבת שיא ההתרחקות מהבית, אבל גם בלי הסברים תמיד ידעתי בלב שהעולם גדול ממש ושאני, הקטנה, חייבת לטעום ממנו כמה שיותר.
אם כך, בפריז התאהבתי דרך סיפורת וקולנוע. דרך היסטוריה ואומנות.
ובדיוק כמו שהתנגנה במוחי מנגינה דמיונית של שירי פרנק סינטרה ברחובות ניו יורק, כך חוויתי את פריז עם צלצולי פסקולים מ’אמלי’ ו’אחרי השקיעה’.
ידעתי שפריז קסומה אבל לא ידעתי עד כמה ואני מרגישה שבשלושה ימים לא חוויתי חמישית ממה שיש לעיר הזאת להציע, ואולי גם בחודש אי אפשר באמת להבין.
כשהתיישבתי לכתוב על פריז, לא היה ברור לי מה בדיוק אני רוצה לספר לכם. האם זה יהיה פוסט גנרי של ’10 דברים שצריך לעשות בפריז’? הרי כל חיפוש בגוגל יתן לכם בדיוק את אותן רשימות רגילות על מגדל אייפל, שופינג בשאנז אליזה, כיף למונה ליזה בלובר וביקור בורסאי ודיסני. אוקיי, אז כן, לתיירים יש המון מה לעשות בפריז.
אז הנה תוכן קצת שונה מהרגיל לפני הפוסט הבא שבו באמת אתן המלצות אישיות על לאן *אני* חושבת שממש שווה ללכת בפריז.
הנה 10 סיבות להתאהב בפריז ב-3 ימים בלבד –
1. היין המצוין – אני יכולה לפצוח פה בדיון כזה של כמה שאני ‘בדרך כלל’ לא שותה הרבה אבל על מי אני עובדת. אני מחבבת את הקונספט של דרינק טוב. עם זאת, יין זה משקה שבשנים האחרונות אחרי גיל 30 הארור כבר לא עושה עמי חסד ולרוב כאב הראש מתחיל ממש בסוף הכוס כבר. אבל משהו קרה שם עם היין בפריז.
קודם כל, הבירה יקרה ברמות לא פרופורציונאליות ולכן אחרי הפעם הראשונה ששילמנו 10 יורו על חצי ליטר, החלטנו לעבור לקניית בקבוק יין במקום בעלות של 24 יורו בממוצע.
כ-ל יין ששתינו שם היה מעולה, לדעתי הגענו למספר מוגזם של שבעה בקבוקי יין ב-3 ימים. אפילו בשבילנו זה שיא.
2. האוכל המרשים – רשימת ההמלצות המסודרת תחכה לכם במאמר הבא אבל אני רוצה לספר שנהנתי מהאוכל יותר מבכל עיר אחרת שביקרתי בה באירופה. אולי בחרנו במקומות נכונים, אולי היה וייב טוב בגלל היין.
אבל לא הייתה מנה אחת מאכזבת בכל שלושת הימים, בין אם זה בתי קפה עם ארוחות בוקר מוצלחות או מסעדות איטלקיות עם פסטה הום-מייד ואפילו ראמן מצוין שחיכה לנו ממש מתחת למלון.
3. העלויות הסבירות – חשבתי שנוציא המון כסף על אוכל וכנראה זו הסיבה שאני חייבת להפסיק להקשיב לאנשים ולחוויות המשונות שלהם במקומות בעולם. ממש לפני שנסענו מישהו מהעבודה סיפר שמבחינתו בפריז האוכל טוב רק אם אוכלים במקומות יוקרה, דבר יומרני למדיי להגיד אבל זה הצליח להשפיע עלי.
ממש האמנתי שאני לקראת הוצאה כספית משמעותית בגלל הרצון לנסות קולינריה איכותית אבל באופן מפתיע (ואולי לא), האוכל היה מצוין גם במסעדות בטווחי מחירים בינוניים.
השתדלנו לשמור על איזון ולאכול רק במקומות בהם לא משלמים יותר מ-20-25 יורו לאדם, בלי הוצאה של מאות דולרים על מסעדות מישלן ואפילו השופינג לא היה כל כך יקר. נכון, לא עשיתי קניות בשאנז אליזה וצרפת לא הפכה אותי לחובבת מותגי עלית בלבד אבל גם מצאתי שאפשר למצוא שם פריטים נהדרים בעלויות ממוצעות לגמרי ואפילו זולות יותר מהארץ.
ההתניידות ברכבת התחתית סופר קלה ונוחה ולא היינו צריכים לקחת מונית בשום שלב, אפילו כשרצינו לצאת ולשתות ולחזור בשלום הבייתה אחרי 1 בלילה, פשוט חיכו לנו המון מקומות למטה ולא הרחקנו לכת.
בגדול, זה ביי פאר לא הטיול הכי יקר שהייתי בו בשנים האחרונות וזה הפתיע אותי כי פשוט הייתי בטוחה שהעלויות יהיו יותר כמו אמסטרדם או לונדון.
4. התפאורה – תראו אין כאן איזה סוד. פריז היא עיר ענקית ויפהפייה. בכל פינת רחוב ובכל פנייה, יש סמטאות מלאות בתי קפה, מסעדות, פטיס’ריס ואורות.
מבנים עתיקים ובתים ישנים, היסטוריה שלמה אירופאית במקום אחד עם תחושה אמיתית שמדמה סיבוב בתוך סטודיו לקולנוע, אבל הדבר האמיתי.
5. העיר החיה – היא באמת לא הולכת לישון מוקדם כמו ערים אירופאיות אחרות. אמנם לא היינו בוייב של מועדונים ובילויים לתוך השעות הקטנות של הלילה, יותר של נחירות לתוך הכרית ב-12 אחרי כמה בקבוקי יין. אבל לאורך כל הטיול הייתי מופתעת מכמה שהעיר חיה ונושמת. המלון שלנו ממש שכן על כביש ראשי במחוז 11 של העיר וכל הלילה שמענו אנשים הולכים, מדברים, אולי בדרך למסיבה, אולי חוזרים מדייט. די נהדר.
6. המגוון האתני בעיר – כנראה זה אובייס עבור קהילות רבות בעולם אבל הייתה בי התרגשות מאוד גדולה מכך שהעיר מלאה באנשים מכל מני סוגים וצבעים ורקעים אתניים. הגזענות שכולם מדברים עליה לא הורגשה מבחינתי וכנראה זה כי טיילנו רק באיזורים תיירותיים ומרכזיים ולא הגענו לשלהי העיר.
אולי עבור אנשים אחרים זה משהו די סתמי אבל לפעמים באירופה העובדה שכולם, ובכן, נראים אותו דבר, קצת משעממת אותי. בפריז ממש הרגשתי שאני נמצאת במקום עם המון אנשים מכל העולם וזה הרגיש לי שככה העולם צריך להיות.
השיח האליטיסטי על תרבות המהגרים ו’בעיית המהגרים’ לאירופה נשכח ברגע והבנתי שבעיית המהגרים בעייתית רק לאנשים שחושבים שהתרבות שלהם היא זו שצריכה להיות במרכז ולא שכולם שווים באותה מידה.
האם חששנו לדבר בעברית במקומות? כן, היה חשש בעיקר בגלל המון אזהרות של אנשים שקראו משהו איפושהו על מישהו. אני רוצה לקוות שזה באמת מאוד נדיר וחד פעמי בעיר של כל כך הרבה מהגרים מכל העולם.
בכל מקרה, בכל מקום יש גזענות כלפי כל מני סוגים של אנשים ולא אפסיק לחיות את חיי או לבקר במקומות מסוימים בגלל החשש מהגזענות הזאת.
7. מזג האוויר – עד כמה שאני אוהבת לטוס למקומות בדצמבר בגלל קישוטי החג, פברואר כנראה היה החודש המושלם לבקר בו. היה פשוט נעים. נעים ברמה של לשבת בחוץ לשתות יין בלי לקפוא מקור. נעים ברמה של חולצה דקה ומעיל. אולי כובע לרוחות. אבל רחוק מהקור שציפיתי לו בפריז בפברואר. תענוג של ממש.
8. הרומנטיקה – ולנטיינס דיי בפריז.
כמה קיטשי זה נשמע? מאוד. וכך גם פריז. העיר מלאת קיטש ומי שלא מחבב ענייני רומנטיקה אולי גם לא ישים לב לזה. אבל אני רומנטיקנית בלבי, חייתי שם בסרט רומנטי של לבבות וקופידונים ונהנתי מכל רגע.
חג האהבה קישט את העיר בלבבות ושירים רומנטיים ואפילו מגדל אייפל קושט בלבבות ומשפטי אהבה בכל מני שפות. אני לא אשקר, היה כל כך יפה שזה יכול היה להמיס גם את הלבבות הכי קפואים באיזור.
9. המודעות לדימוי גוף וייצוג יותר שוויוני – עפתי על העובדה שבקניונים ובחלונות הראווה ניתן היה להרגיש שהקונספט של ייצוג חד גוני כבר לא רלוונטי. מצחיק לומר את זה בנשימה אחת עם בירת האופנה העולמית שכנראה הרגה יותר דוגמניות מאנורקסיה ממגיפת המוות השחור אבל אני מרגישה שהדברים מתחילים להשתנות.
תראו, זה לא שלא שמתי לב לכך שהפריזאיות יחסית רזות לכמות הקרואסונים שנראה שכולם אוכלים שם. אבל כנראה זה פשוט מבנה הגוף הממוצע בעיר וזה לגיטימי.
בלי קשר, מצאתי שם בגדים בקלות יחסית. אפילו במנגו ובזארה, כשהרמתי משהו. חנויות שאני לא נכנסת לבקר בהן בארץ כי פשוט חבל על הזמן.
אז בין העובדה שאני וישבני במידה 44 מצאנו מה ללבוש וחלונות ראווה מסוימים הציגו מגוון, היה מרענן לראות את זה. הלוואי שבקרוב אצלנו.
10. העובדה שאני רוצה לחזור – כנראה זה הדבר שהכי אהבתי בעיר. לא הספיק לי. לא הספיק לי להיות שם רק 3 ימים. לא הספקתי להרגיש הכל, לא הספקתי לראות אפילו רבע ממה שיש לעיר הזאת להציע ויצאתי משם בתחושה שאני חייבת לחזור.
וזו תחושה ממש חשובה בחופשה ביעד כלשהו, שמרגיש לך שלא יימאס אף פעם.
בפוסט הבא אענה על כל השאלות החמות באמת:
כמה עולה סופ”ש בפריז?
איך באמת מצליחים לארגן טיול זוגות מוצלח?
איפה אוכלים ואיפה לא אוכלים?
איפה עושים שופינג במחירים טובים?
איך לעזאזל מבינים את המטרו עם כל מליון הכיוונים והקווים שלו?
ואיך מתקשרים עם צרפתים שלא כל כך מבינים עברית?
אל תשכחו להירשם לניוזלטר החודשי 3>
מחכה לכם בפוסט הבא, Au revoir!
*הקרדיט למגוון הצילומים בפוסט – איליה זימין, לאון ויינשטיין ואירית ויינשטיין.
3 Comments
Efrat Bashari Racz
אלוהים, גרמת לי להתאהב בפריז ברגע.
והתמונות, הו התמונות!
הילה לוי, תלתלים בלוג אופנה ולייף סטייל
עשית לי חשק לחוות את הכל! והתמונות נהדרות
סיון
איזה צילומים נפלאים ! לגמרי מזדהה. הייתי בפריז בולנטיינז בשנה שעברה והכי התאהבתי!