וינה והאלשטאט – חופשת קיץ באוסטריה
אי שם בתחילת אפריל, כשחיפשנו יעד לחופשה בקיץ, רצינו מקום קריר ונעים ולא יקר, ורצוי במדינה שעדיין לא ביקרנו בה באירופה. אוסטריה הייתה אחת הראשונות ברשימה. כבר כמה שנים שרציתי לבקר בה וספציפית לנסוע להולשטאט שבמערב המדינה ולחוות קצת טבע.
הטיסות בקיץ הרבה פעמים מאוד טריקיות. יש המון אנשים בנתב”ג, תורים ארוכים שמדווחים עליהם בחדשות, מזוודות אבודות ובגדול תחושה שזה לא הזמן הכי טוב אבל בישראל יש שבועיים בקיץ שהמצב קצת נרגע. בדיוק לפני שנגמרות הקייטנות של יולי, בדיוק לפני 9 באב יש שבועיים של בין המצרים ובהם הישראלים – טסים משמעותית פחות.
אז בת’כלס כמה עלה לנו לטוס ל-6 לילות לאוסטריה באמצע הקיץ?
טסנו לוינה שבאוסטריה ב-27.7 בטיסת ערב שיצאה ב-20:00 בערב וחזרנו מוינה ב3.8 בטיסה של 6:00 בבוקר. זה טיפ מעולה לרוצים לחסוך קצת זמני תורים והמתנה בשדות מכיוון שמדובר בשעות לא פופולאריות בטיסות וכך יצא לנו שכמעט ולא עמדנו בתורים בהלוך ובחזור. הזמנו את הטיסה דרך האתר הרשמי של WIZZ בעלות של 1,600 ש”ח לזוג כולל מזוודה אחת של 20 ק”ג ובתוספת של 260 ש”ח לזוג (הלוך חזור) כדי לקבל מושבים עם מקום לרגליים.
בסך הכל 260$ דולר לאדם על הטיסות בשיא הקיץ כולל מטען ומושבים טובים – אחלה דיל שהתאפשר רק כי הזמנו 4 חודשי מראש, משהו שאני תמיד ממליצה לעשות.
המוניות מהשדה למלון וחזרה עלו כ-35 יורו לכיוון ואת הנסיעה לנתב”ג עשינו ברכבת.
בחישוב כולל (פירוט למטה) של לינה ונסיעות (מוניות, רכבות) יצא בערך 5,000 ש”ח לזוג.
* המטרה של הבלוג שלי היא תמיד להראות את הצד הכלכלי של טיולים בחו”ל ואיך אפשר לטייל גם מבלי לישון במלונות יוקרה או לטוס בטיסות של הדקה ה-90 שעולות פי שלוש.
עם תכנון נכון ומחקר מקדים אפשר למצוא לא רק מלונות מדהימים או איירבנב חמודים במחירים מעולים – אלא גם אטרקציות במחירים מוזלים והכי חשוב, טיסות בשליש מחיר.
** הסיבה שאני תמיד מוסיפה את החישוב של העלויות בלי לכלול אוכל, אטרקציות ושתייה היא כי זאת החלטה מאוד אינדיווידואלית איך לאכול ואיזה אטרקציות לעשות.
וינה > הולשטאט > וינה – תכנית טיול
את הטיול חילקנו ל-3 חלקים. את 2 הלילות הראשונים בילינו בוינה, את 2 הלילות האמצעיים של סוף השבוע (שישי שבת) עשינו בהולשטאט ואז שוב חזרנו לוינה ל-2 הלילות האחרונים.
את הנסיעה מוינה להולשטאט עשינו ברכבת והיא ארכה כ-4 שעות עם החלפה באמצע.
לקחנו את הרכבת של 10 וחצי בבוקר גם בהלוך וגם בחזור מה שאפשר לנו להנות מנסיעה בשעה סבירה ביותר ולישון נורמלי מבלי להתעורר מוקדם מדיי וגם להגיע בשעת צהריים לכל צ’ק אין שבדרך כלל נפתח גם ככה ב15:00 ולהעביר אקסטרה חצאי ימים בכל יעד.
את הכרטיסים לרכבת הזמנתי באתר Rail Europe בעלות של 21 יורו לאדם לכיוון (סה”כ 84 יורו לכל הנסיעה). בתוך וינה התניידנו בUBER מהמלון ולתחנת הרכבת וחזרה בעלות של כ-15 יורו נסיעה.
פירוט המלונות ועלויות השהייה לאורך הטיול בוינה והאלשטאט, אוסטריה
אוסטריה נמצאת בערך באמצע סקאלת המחירים למלונות ובתי הארכה. ושילמנו כ-2600 ש”ח ל-6 לילות (בממוצע 430 ש”ח ללילה). זה כלל שני מלונות מודרניים וחדשים במרכז וינה עם מיזוג ושדרוג (כי אמרנו שאנחנו בירח דבש) ואיירבנב מקסים עם מרפסת שיוצאת לנהר.
מלון גילברט – Gilbert Hotel – לינק למלון >
סגרתי את המלון באמצעות אתר בוקינג בעלות של 700 ש”ח ל-2 לילות וללא ארוחת בוקר.
המלון בדירוג של 9.6 בבוקינג והוא נמצא באיזור סופר מרכזי ונוח להגעה כמעט מכל כיוון עם הליכה של כ-20 דק’ ל- INNERE STADT – הטבעת המרכזית בה אפשר למצוא מגוון רחב של מוזיאונים, בית האופרה המפורסם והמון אטרקציות ומסעדות. זה גם האיזור היחיד שבו ראינו קצת תיירים.
המלון נפתח רק לפני כחצי שנה במרץ 2022 והרגשנו שהכל שם חדש ודי מנצנץ. המטבח מקסים ובלובי אפשר להזמין ארוחת בוקר, צהריים וערב וגם משקאות בלילה (עד 11) מהבר. החדר עצמו היה סופר מודרני עם חדר אמבטיה מנצנץ והתלהבתי בעיקר מהעובדה שבמקום בקבוקונים קטנים (ומבזבזי פלסטיק) של שמפו ומרכך וסבון, היו בקבוקים גדולים ורב פעמיים.
בנוסף, כידוע לאירופאים יש בעיה קטנה עם מיזוג וההבנה שההתחממות הגלובלית ממש כאן עדיין לא נחתה על רובם ולכן ידעתי שחשוב מאוד שנסגור מלון עם מזגן בקיץ ואכן היה מיזוג מעולה ולא מקרטע כלל.
בסך הכל 10/10 על החוויה והתמורה למחיר הייתה פנומנלית
(אני רק חושבת על איזה מלונות משלמים בישראל 1500 ש”ח ללילה).
חדר איירבנב בהאלשטאט – לינק להזמנה >
כשחיפשתי מקומות לינה בהאלשטאט המצב היה קצת שונה מוינה. מכיוון שמקומות הלינה מוגבלים יחסית לכמות האנשים שרוצה לבקר ולשהות בעיירה, העלויות קצת יותר גבוהות. מקום הלינה שלנו היה הכי זול שמצאתי עבור האיכות שחיפשתי. שהינו בחדר שינה עם מקלחת ושירותים פרטיים ועם מרפסת פרטית שפונה לנהר בתוך בניין קטן עם כ-8 חדרים נוספים כמו שלנו. העלות ל-2 לילות הייתה 1215 ש”ח.
החדר היה מקסים עם מיטה נוחה, נוף מטורף, ירידה לגינה פרטית שגם מאפשרת כניסה לרחיצה באגם (היה לצערי קר מדיי כשהיינו שם) ולמטה היו גם כיסאות שיזוף ופינת ישיבה.
בהשוואה למלונות אחרים שמצאתי בעיירה שתמחרו את החדרים שלהם באלף עד אלפיים ש”ח ללילה הרגשתי שבאמת מצאנו את הדיל הכי טוב באיזור.
מבחינת מיקום המלון הקטן היה ממוקם ממש בקצה של העיירה, ליד הסופר היחיד שיש בעיירה (שזה מדהים) וממש ליד תחנת האוטובוס בה ניתן לעלות על כל הקווים שעושים טיולים באיזור. בנוסף, ממש בסמוך למלון היה בית קפה קטן שקיבל את הדירוג הכי גבוה בעיירה בגוגל ואכלנו שם ארוחת בוקר מצוינת. (גם אספנו שם את המפתח לחדר שלנו).
בסך הכל 8/10 על החוויה והשהות שלא הייתה זולה לעומת וינה אבל שווה את המיקום.
מלון מקס בראון 7 בוינה – Max Brown 7 Hotel, Vienna – לינק למלון >
בחזרה לוינה מהעיירה חיפשתי מלון שיהיה באיזור קצת אחר מהמלון הראשון וסגרנו מלון באיזור מרכזי נוסף שנקרא Laimgrube. המלון עצמו מודרני מאוד ומחולק לשני בניינים, בניין קדמי בו במקרה גם נמצאת המסעדה של אייל שני North 7 ובניין אחורי שם נמצאים חדרים גדולים ומרווחים יותר וכדי להגיע אליו צריך לחצות את המסעדה.
עלות המלון הייתה גם כ-700 ש”ח ל-2 לילות ובתמורה קיבלנו סוויטה מהממת עם עיצוב מעניין במיוחד ואפילו פטיפון עובד ומלא תקליטים. בכניסה גם הוסיפו לנו ואוצ’רים למשקה בבר.
החיסרון היחיד שהיה בעיני במלון זה שהמזגן היה טיפה חלש לטעמי ולא ניתן היה לווסת את הטמפרטורה שלו אבל מעבר לזה אחלה אירוח, מיטה ענקית, מקלחון סופר מודרני ונוח.
לצערנו בדיוק ב-2 הלילות שבילינו במלון המסעדה הייתה סגורה לשיפוצים אז לא זכינו לראות איך מסעדה של שף ישראלי מתמלאת בקהל אירופאי אבל כן זכינו לשאלה ממישהי שפגשנו בבר שניסתה להבין למה כרובית עולה 17 יורו (שזה נחשב הרבה יחסית למנה כזאת בוינה אבל כמובן שבארץ גם במזנון ובצפון אברקסס ובבית רומנו שילמתי סכומים מוגזמים על קוקטייל ורבע חציל.
בסך הכל המיקום היה אחלה רק שקצת יותר רחוק מהמרכז אז השתמשנו מספר פעמים באובר בתוך העיר כשכל נסיעה הסתכמה בממוצע בכ-10 יורו. ליד המלון היו לא מעט מסעדות, בתי קפה וברים מעניינים להכיר והתניידנו בעיקר ברגל אל ובחזרה למלון.
בסך הכל 9/10 עם איבוד נקודה רק על דרגת המיזוג וכנראה זה ממש אישי שלי.
אז מה עשינו באוסטריה – פורמט הימים
היום הראשון – וינה
ביום הראשון בחרנו לטייל ופשוט לראות את העיר על הבוקר. התחלנו בבית קפה מקסים בשם PHIL שגם מתפקד כבר וחנות ספרים במהלך היום. לא הזמנו מקומות מראש והגענו ב-9 בבוקר ממש כשהמקום נפתח. היה נעים במיוחד והסגנון של בית הקפה היה מעניין עם מגוון רחב של אפשרויות ישיבה ואפילו פינת ישיבה אחת שהמושבים שלה היו מושבי מטוס משנות ה-70. אווירה פלורנטינאית ומודרנית והיה להם חלב שיבולת שועל לקפה – שדרוג בהחלט.
אחרי הביקור בבית הקפה המשכנו ברגל לשוק המקומי שבדיוק הראה סימני התעוררות וטיילנו כשעה בין הדוכנים וחנויות התבלינים והחרסינה. נראה שהמקום שוקק במיוחד בצהריים ובערב עם הרבה ברים ומסעדות וסוגים שונים של אוכל. נראה שמרבית הרוכלים מגיעים ממזרח אירופה או מדינות כמו תורקיה והסחורה עצמה בשוק לא הייתה מעניינת במיוחד וקצת חזרה על עצמה לאורך כל הדוכנים, בנוסף היו שם המון דוכנים של אוכל מזרח תיכוני שאנחנו כבר מכירים מהארץ ולכן פחות התלהבנו.
כשסיימנו לחצות את השוק המשכנו לשדרת המוזיאונים שבה התלבטנו קצת בין מוזיאון ההיסטוריה (Museum of Natural History Vienna) או מוזיאון האומנות (Kunsthistorisches Museum Wien) ולבסוף בחרנו במוזיאון האומנות. עלות הכניסה הייתה 18 יורו לאדם, הזמנו את הכרטיסים ברגע שהגענו למקום דרך הטלפון הסלולרי ונכנסנו למוזיאון מיד בלי תור.
(אנשים משום מה חיכו בתור יחסית ארוך כדי לקנות כרטיסים בקופות).
בילינו כשעה וחצי בטיול במוזיאון. יחסית למוזיאונים אירופאיים (רבים) שביקרנו בהם בשנים האחרונות, היה חביב אבל לא הכי מדהים שיש. היו מספר יצירות אומנות מפורסמות שמאוד התלהבתי לראות אבל בסך הכל אני מרגישה שכבר אחרי האופיצי בפירנצה, הלובר בפריז ומוזיאון הותיקן ברומא – קשה ממש להעיף לי את המוח. בנוסף, לא היה מיזוג במוזיאון דבר שהיה קשה גם באופיצי בפירנצה כשהיינו באמצע יולי וגם עכשיו.
אם היו לנו עוד יום יומיים בעיר לדעתי היינו משקיעים גם זמן במוזיאון ההיסטוריה, בסיור בבית האופרה, במוזיאון זיגמונד פרויד וגם במוזיאון הכרכרות שקראתי עליו במחקר המקדים והתלהבתי ממנו במיוחד.
את שעות הצהריים ביום הראשון בילינו בחיפוש אחר השניצל הוינאי המפורסם אבל בגלל שהיינו באיזור מאוד מרכזי ותיירותי בעיר וגם היינו מאוד רעבים, ידענו שנמצא משהו יחסית בינוני מבחינת האיכות וכנראה במסעדה מתוירת במיוחד. אכלנו במסעדה שנקראת “אומנות השניצל המושלם” ובגרמנית Plachuttas Gasthaus zur Oper וזה היה השניצל הראשון והאחרון שאכלתי לאורך הטיול כי מסתבר שגם אם אתם בוינה, רגישות לאוכל מטוגן לא משתנה בן לילה.
את המשך היום בחזרה במלון אחרי שהגענו כמעט 15 אלף צעדים רק בבוקר ושנ”צ של כמה שעות טובות שכמובן השניצל גם היה קצת אחראי לו. לקראת ארוחת הערב החלטנו ללכת למסעדת שף מקומית מומלצת בשם Veranda. למרות ההמלצה להזמין מקום מראש, לא הספקנו לעשות את זה וכשהגענו בכל זאת קיבלנו מקום והיה מקסים וטעים במיוחד. המטבח הוא וינאי מקומי אבל עם טוויסט מודרני ומנות מאוד מעניינות במיוחד.
את הערב המשכנו בביקור במספר ברים מקומיים באיזור וסיימנו עם דרינקים בבר של המלון.
היום השני – נסיעה להאלשטאט
את היום השני התחלנו בארוחת בוקר במלון גילברט בו שהינו, הארוחה הייתה טעימה וטרייה במיוחד עם אומלט מעולה ואחלה קפה. בתור אורחים של המלון גם קיבלנו 20% הנחה על כל התפריטים במלון וזה היה מעולה.
אחרי התארגנות, צ’ק אאוט והזמנת אובר עלינו על הרכבת בבוקר לכיוון העיירה האלשטאט. אורך הנסיעה כ-3 וחצי שעות ובדרך היינו צריכים לעשות החלפה אחת. הסיפור המצחיק הוא שקצת אחרי שהחלפנו רכבות והיינו בדרך להאלשטאט, התבלבלנו קצת עם שם התחנה הסופית שהייתה כתובה אצלי במייל אישור הזמנת הנסיעה ושם התחנה הסופית שהייתה כתובה על המסך ברכבת. אחרי ששאלנו מספר נשים, כולן אמרו לנו שלקחנו את הרכבת ההפוכה לכיוון ההפוך מהאלשטאט. בגלל שגם לא ממש הייתה קליטה בטלפון לא הצלחתי להבין אם הן צודקות או לא אבל האמנו להן ופשוט ירדנו מהרכבת בתחנה קטנטנה באמצע שום מקום. זאת הייתה חוויה מצחיקה במיוחד לגלות מפי האדם היחיד שעובד בתחנה שלמעשה אכן היינו על הרכבת הנכונה ושהרכבת הבאה להאלשטאט מגיעה רק עוד שעה.
אחרי שצחקנו קצת וגם צחקו עלינו שני חבר’ה שישבו בתחנה (ובצדק), החלטנו לטייל קצת בעיירה אליה הגענו בטעות. למזלנו השעה עברה מאוד מהר, היו לנו נשנושים ובירות בתיק, והנוף היה משגע – לא העיכוב הכי מבאס בכלל. לעיירה הגענו באיחור לקראת השעה 15:30 אבל זה בכלל לא היה משנה כי ברגע שהרכבת עצרה וירדתי בתחנה ונגלה לעיני הנוף של האגם והעיירה שחלמתי עליה כבר כמה שנים טובות, משהו בי פשוט עשה סוויץ’ ומאותו רגע לא היו לי דאגות בכלל. לפני שנסענו לאוסטריה לא תכננתי הרבה מלבד כמובן הנסיעות ומקומות הלינה. רציתי שבטיול הזה פשוט אוכל לנוח ולא לדאוג ולא לתכנן ולא לרוץ ממקום למקום.
מיד אחרי שירדנו מהרכבת יחד עם עוד כ-40 נוסעים נוספים והמזוודות שלהם, אסף אותנו קפטן במורד שביל קטן אל הסירה שלו ובעלות של 5 יורו לזוג הוא לקח אותנו לצד השני של האגם אל מרכז העיירה.
רק כשירדנו מהסירה והתחלנו ללכת לכיוון המלון שלנו הבנתי כמה המקום הזה אפילו יותר קטן וקסום ממה שראיתי בכל סרטוני היוטיוב שצפיתי בהם, בכל הטיקטוקים ובכל התמונות. הליכה של כרבע שעה ומעט הסתבכות במציאת הדירה שפתרנו על ידי לשאול מקומיים והיינו בחדר שלנו. באותו יום לא ידעתי את נפשי מרוב אושר והרגשתי הכי מבורכת אי פעם.
לזכות לראות יופי וטבע כל כך מדהים וטהור, לנשום את האוויר הצח הזה ולצפות במלא ברווזונים קטנים שטים באגם ופתאום גם באיזו סבתא חמודה ששוחה לה בכיף, לראות את פסגות ההרים ולשמוע את רחשי העיירה בשקיעה. הכל היה קסום וציורי.
כשיצאנו לחפש משהו לשתות ולאכול אחרי כמה שעות מנוחה במלון הקטן שלנו, התחיל לרדת גשם. לא גשם חזק מדיי וגם לא היה קר אז האווירה הייתה די מדהימה. בסביבות השעה 18:00 העיירה מתחילה להתרוקן מתיירים וגם המקומיים כבר די הלכו לבתים שלהם.
מצאנו בר קטן אחד שעדיין לא סגר את שעריו בשעה 20:00 ובו הצטופפו במרפסת מתחת לסככה כ-12 אוסטרים מקומיים. הצטופפנו יחד איתם, הקשבנו לשיחות שלהם בגרמנית ולא הבנו כלום, שתינו כמה משקאות ובעיקר נהננו מישיבה מתחת לסככה בערב כשבחוץ יורד גשם והנוף שלנו זאת מן כיכר ציורית בעיירה שלא שינתה פניה מאז ימי הביניים.
היום השלישי – טיול בהאלשטאט ו-FIVE FINGERS
כאמור, לא תכננתי הרבה לטיול הזה. בבוקר היום השני אכלנו ארוחת בוקר מקסימה בבית הקפה שסמוך למלון שלנו בשם SEECAFE עם תפריט ארוחת בוקר מפנק יחסית ונוף מעולה.
המשכנו את היום ללא תכניות מעניינות, פשוט טיילנו ברחבי העיירה, צילמנו והצטלמנו, מדיי פעם התחיל לרדת גשם אז חיכינו שהוא יעבור מתחת לסככה כלשהי או פשוט הלכנו בגשם ולקראת הצהריים עצרנו שוב באותה כיכר עיר מרכזית בה ישבנו בבר ערב לפני ואכלנו במסעדה מקומית שבה המלצרית הייתה לבושה בלבוש בווארי מסורתי עם המחוך והסינר ועשתה לי קצת חשק בעצמי לקנות לעצמי כזאת שמלה בדיוק.
לקראת 15:00 הבנו שלא ממש עשינו תכניות לשאר היום וקפצנו למשרד התיירות המקומי הקטן כדי לשאול מה כדאי לעשות. הבחור שעבד שם סיפק לנו באדיבות מפה עם זמני אוטובוסים וספרון מידע על האטרקציות באיזור. הוא כיוון אותנו לתחנת האוטובוס בה לקחנו קו ישיר לצד יחסית מרוחק של הנהר ושם עלינו בשני רכבלים כדי להגיע לאטרקציה המקומית שנקראת 5 אצבעות. בעיקרון מדובר במצפה מרהיב בפסגת אחד ההרים באיזור ואחרי כמה דקות ברכבלים ועוד הליכה (קפואה במיוחד) של כחצי שעה, הגענו לתצפית.
לא היה לנו המון זמן לבלות שם וגם היינו ממש לא לבושים מספיק כדי לטייל על פסגות הרים באוסטריה אבל זכינו לספוג את הנוף המדהים ולצלם כמה תמונות בלתי נשכחות.
אחרי הירידה חזרה מטה ברכבל הספקנו לתפוס את האוטובוס האחרון בחזרה לעיירה ושם כבר סיימנו את הערב בכמה דרינקים בגינה של המלון שלנו וצפייה בשקיעה.
בהאלשטאט היה רכבל נוסף שיכלנו לקחת כדי להגיע לסיור במכרות מלח אבל ויתרנו על הסיור כדי לעלות לתצפית והיה גם סיור במערות קרח שהומלץ לנו אבל לא היה לנו ביגוד חם מספיק.
בוקר היום הרביעי – חזרה מהאלשטאט לוינה
בבוקר היום הרביעי אכלנו במאפייה מקומית כי בית הקפה היה סגור והמשכנו לכיוון המעבורת הקטנה עם הקפטן שלקח אותנו לעיירה יומיים לפני. משם לקחנו רכבת בחזרה לוינה ונפרדנו מהיופי והשלווה של האלשטאט.
בסך הכל ההמלצה עבור שהות בעיירה היא לפחות 24 שעות ועדיפות לכ-48 שעות שזה הזמן שבילינו באיזור. בפועל לא רציתי לעזוב לעולם והייתי יכולה להמשיך לבלות שם עוד ימים ארוכים פשוט בישיבה על ספסל ובהייה אל הנוף או בטיולים בסמטאות הקטנות של העיירה.
האוכל לא היה מדהים שם (דיס המלצה ענקית על מסעדה איטלקית “פיצריה בלה מילאנו” – פשוט אל תתקרבו) ובת’כלס אחת הארוחות הכי טעימות שהייתה לנו בעיירה הייתה גבינות, נקניקים, עגבניות שרי ולחם שקנינו בסופרמרקט המקומי. אבל האווירה, הנוף והשלווה שהרגשתי שם היו נפלאים. לא רציתי לחזור ואני מקווה שאזכה לבקר את המקום הזה שוב.
בחזרה לוינה – הגענו לעיר בסביבות 15:00 בצהריים ואחרי צ’ק אין, יצאנו לאכול במסעדה אסייתית ממש קרובה למלון בשם Chilli & Pfeffer עם מנות מעולות ותפריט מרתק שמחולק למנות אדמה, ים ואוויר (בקר, דגים או עופות) + תפריט צמחוני. היה טעים מאוד אבל כמעט כל המנות היו במידה מסוימת של חריפות אז כדאי לקחת בחשבון.
בהמשך יצאנו לדרינקים בבר על גג של הקניון הקרוב Gerngross שנמצא על שדרה מסחרית רחבה וארוכה בשם mariahilfer straße. אם מעניין אתכם לשלב קצת שופינג בטיול בוינה מבלי לצאת מהאיזור המרכזי של העיר, אפשר למצוא בקניון וגם לאורך השדרה את כל החנויות בסיסיות כמו זארה ו H&M אבל גם כמה רשתות מקומיות, סניפים של DM, סטארבקס ובגדול כל מה שמסחרי.
כדי לעלות לבר הגג, לא צריך אפילו להכנס לקניון – יש מעלית בכניסה שעולה ישר לקומה החמישית ומשם קומה אחת במדרגות ואתם בבר. מומלץ להגיע בשעת שקיעה ולקוות שתתפסו מקום טוב במרפסת. אפשר ממש לראות את כל וינה נפרשת מולכם.
בוינה יש עוד לא מעט ברים על הגג – ממליצה פשוט לחפש בגוגל Rooftop Bar או להתייעץ במלון שלכם לגבי הבר הקרוב עם נוף על כל העיר. את הערב המשכנו עם פיצה ובירה בבר קטן ומקומי שהתמחה בבירות קראפט בשם AmmutsØn Craft Beer Dive. אפשר לקנות פיצה במסעדה האיטלקית ליד ופשוט לשבת בבר ולשתות בירות קראפט מקומיות מעולות (שגם יעלו יותר מבירה רגילה בוינה).
היום החמישי והאחרון בוינה –
קמנו עם המון תכניות אבל קצת עייפים אחרי כל הטיול. את הבוקר התחלנו בארוחת בוקר נחמדה בבית קפה מומלץ לא רחוק מהמלון. המשכנו לטייל ברגל באיזורי המוזיאונים המרכזיים של העיר, הגענו לבית האופרה Vienna Opera House וראינו שכדי להכנס ולעשות סיור צריך לחכות וגם לשלם כ-30 יורו והחלטנו לוותר. במקור רציתי לרכוש כרטיסים ולצפות באופרה אבל בגלל התקופה שבה היינו בוינה – פספסנו את העונה ולא היו שום הצגות בשבוע הספציפי הזה. כאן אפשר לראות מתי יש הצגות ולרכוש כרטיסים.
המוזיאון שכן בחרנו להציץ בו (פחות מוזיאון – יותר חממה) הוא מוזיאון הפרפרים במרכז וינה. פעילות נהדרת אם יש לכם ילדים, בסך הכל היה מקסים אך קצר ולא מספיק מרשים עבור זוג מבוגרים למרות שאפשר לצלם תמונות ממש מעולות וסרטונים של פרפרים. עלות הכניסה היא 7 יורו בלבד ובילינו שם כ-40 דקות.
אחרי מוזיאון הפרפרים המשכנו למוזיאון לאומנות מודרנית של אוצרת האומנות היידי הורטן. Heidi Horten Collection הוא אוסף של פסלים, ציורים ועוד במבנה מודרני משודרג ומשופץ שנמצא ממש מאחורי בית האופרה של וינה. במקום כ-4 קומות של יצירות אומנות מודרניות של חלק מהאמנים הפופולאריים ביותר של המאה ה-20 וה-21. התערוכות משתנות ואפשר לעקוב כאן כדי לראות אם מדובר בתערוכה שיכולה רלוונטית לכם. אחלה דרך להעביר כשעה במהלך היום אם אומנות מודרנית מדברת אליכם.
את הצהריים העברנו בארוחה מעולה במסעדה אסייתית קטנה שנקראת Matcha Komachi – שתינו משקאות מאצ׳ה ואכלנו ראמן וסושי טעים.
ואחרי כמה שעות של שופינג במרכז המסחרי ומנוחה במלון – חשקה נפשנו בהמבורגר וקוקטיילים ומצאנו את Ulrich – מסעדה/בר קוקטיילים במרחק של כ-10 דקות מהמלון עם קוקטיילים נהדרים והמבורגרים טעימים. היה ממש מלא באנשים ולכן ממליצה להזמין שם מקום מראש כדי לקבל מקומות נוחים במרפסת.
את פוסט וינה אני מסכימה כמעט 4 חודשים אחרי שחזרנו משם ולכן אני יכולה להוסיף קצת רטרוספקטיבה על הימים האלה. אלה היו חמישה ימים רגועים ונעימים בתקופה עמוסה מאוד בחיים של איליה ושלי. השקט והשלווה שלה זכינו באותם 48 שעות בהאלשטאט נתנו לי בוסט להמשיך הלאה לקיץ מלא בעבודה ועומס לאחר מכן, זה היה טיול ספונטני שהוזמן כחודש לפני הנסיעה ואין בי אף חרטה על הבחירה ביעד המושלם הזה אליו אני בטוחה שאחזור עוד פעמים רבות.
עד היעד הבא,
לודה